<h1>ספר השטרות לרבינו יהודה אלברצלוני</h1>
<h2>דף ח.</h2>
והשטר הע' הוא שטר תנאי. והוא כגון תנאי שאדם מתנה לחבירו במעכשיו או בעל מנת כגון אם הוא בדבר שבא לעולם ובדבר שאינו גוזמא ובדבר שהוא היתירא הרי הוא קיים ולא בעינן כל הני דקדוקי דתנאי אלא בגיטין וקידושין דאסורין אבל בתנאי דממונא לא, אבל כל דבר שיש בו איסורא או שיש בו גוזמא הרי הוא כאסמכתא ולא קניא ומגוזמא שדומה לאסמכתא הוא כגון מה שאמרנו בפר' המקבל [ב"מ ק"ד ע"ב] ההוא גברא דקביל ארעא מחבריה א"ל אי מובירנא יהיבנא לך אלפא זוזי אובר תילתא אמרי נהרדעי בעי למיתב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא, רבא אמ' אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא, ורבא (אמ') מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא קאמ' מילתא יתירתא (אלא) [הכא] גוזמא בעלמא, ופרישו רבוואתא דאע"ג דאמ' רבא אסמכתא היא ולא קניא לא אמרינן אלא בההוא שיעורא יתירתא דהוה ליה גוזמא ולא קני אבל שיעור מאי דאובר בשוה יהיב וכפי ה(ו)א מילתא לא אמרי' אסמכתא וכבר פירשנו זה מבואר בענין שטר ס' והוא שטר שתלא ושוכר ומקבל וחוכר ולא הארכנו כאן בענין התנאין לפרש כל הענין ומה יתחייב מהן באם מעכשיו לפי שאין זה מקומו והרי אנו עתידין לפרשו בסייעתא דשמיא בהלכות התנאין ואסמכתא ומשליש שטרותיו. ונשאל הגאון ר' יצחק ז"ל על אלו התנאין שהן בגיטין כגון תנאי כפול והן קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי ומה שאמ' על מנת או מעכשיו צריך לאלו התנאין או לא. תשובת דין אלו התנאין, הרי הוא מפורש בפר' מי שאחזו קורדיקוס [גיטין ע"ה ע"א] והכין פירש שם תנאי כפול והוא תנאי כגון שאומ' אם תעשה כך אתן לך כך וכך ואם לא תעשה איני נותן לך כלום זהו תנאי כפול והוא תנאי קודם למעשה, ומעשה קודם לתנאי הוא אתן לך כך וכך אם תעשה כך, ותנאי בדבר אחר הוא כגון תנאי בני גד ובני ראובן שהתנו אם יעברו והמעשה ונתתם להם ותנאי ומעשה בדבר אחד כגון הרי זה גיטיך והנייר שלי התנאי והמעשה בגט עצמו והן קודם ללאו הוא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואלו התנאין כולן אינן צריכין אלא בגיטין וקידושין שהן אסור אבל ע"מ נוהג בין באיסור' בין בממונא שכל האומר ע"מ כאומ' מעכשיו דמי [קידושין ח' ע"א] ואין צריכין עמו לכל התנאין הללו.
וזהו נוסח שטר תנאי. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בן פלוני הוו עלי עדים וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני להיות בידו לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה מחמת אותו משא ומתן שיש ביני לבינו מדבר פלוני שהתניתי עמו מעכשיו שיוציא לעצמו מן האמצע כך וכך דינרין ואם חס ושלום ערערתי עליו בכלום ערעור או שום טענה בעולם או שלא היה עולה שום ריוח כדי שיטול ממנו זה הסך או שלא מספיק הקרן שבינינו ליטול ממנו זה הסך הקניתי לו מעכשו אגב ארבע אמות קרקע כל מה שיש לי אצל פלוני או כל מה שיש לי שיזכה בו מעכשיו כדי שיטול ממנו זה הסך הנזכר אם לא היה יכול ליטול מזה השיתוף שבינינו וזה התנאי שעשיתי ושהתניתי עמו תנאי גמור תנאי מעכשיו תנאי כפול תנאי מקובל תנאי בפני עצמו כתנאי בני גד ובני ראובן הן קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי ולא יהא לי רשות לערער עליו בתנאי זה כלום ערעור מהיום ולעולם לפי שכבר עמדתי על חומר תנאי זה ודקדוקו ורציתי בו וסברית וקבלית קבלה גמורה ורצוי גמור ואחריות וחומר תנאי זה קבילית עלי ועל יורשי אחרי כאחריות וחומר כל שטרי תנאין דנהיגין בישראל שתקנו חכמים אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני בר פלוני זה בקנין שלם בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד שריר וקיים. ועל אי זה ענין שיהיה התנאי כותבי' אותו פעמי' שהוא כות' הריני נותן לך מעכשיו שדה פלוני או ממון פלוני ע"מ שתעשה כך וכך. ומה שכתו' בהאי נוסחא דלעיל הכין כתו' בנוסחי עתיקי והוא דכתי' בה תנאי כפול תנאי בפני עצמו תנאי כבני גד ובני ראובן הן קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי וכו' לישנא יתירא הוא אי נמי משום דסבירא ליה דאפי' בממונא בעינן אלו תנאין כולן מפני שיש מן הגאונים שסברו כך וליתא למילתא כדכתבינן לעיל בדברי גאון ז"ל ואלו התנאין כולן אין צריכין אלא בגיטין וקידושין שהן איסורא אבל ע"מ נוהג בין באיסור' בין בממונא (כולו) [וכו']. וגם רבי' האיי גאון ז"ל פי' אלו העניינים כולן בתשובה דילן מפורש ואנו עתידים לכותבה בסיעתא דשמיא בהלכות התנאין ואסמכתא ומשלשי את שטרותיו, מיהו מאי דכתי' בהאי נוסחא עתיק' דלעיל הני לישני כולהי יפה לכותבן ואין בכך כלום דשופרא דשטרא אינון ואי איפשר לומ' דסבר מי שכת' האי נוסחא שגם בממונא בעינן אלו התנאין מפני שאין בלשון תנאין כתי' בהן תנאי קודם למעשה ושאר הני דקדוקי כולהו אלא משמע דסבירא ליה דלא בעי כל הני ענייני בממונא והיה כתו' בנוסחא דיליה טעות שלא היה מזכיר בלשון המעשה והזכייה מעכשו לולי שכתבנוהו בו אנו לפי שכך צריך להיות בכל מעשה של התנאין ואפי' בממונא מעכשו וע"מ נמי כמוהו דכל האומ' ע"מ כאומ' מעכשו דמי.
<h2>דף ט:</h2>
והשטר הששי הוא שטר אירוסין. ואשכחן בנוסחי עתיקי בקצת חיבור השטרות דכת' בהו הכי שטר אירוסין וזהו טופסו. זכרון עדות שהיה בפנינו ביום פלוני בירח פלוני בשנת פלוני למניינא דרגילנא למימני ביה במתא פלוני דעל מקום פלוני מותבה איך פלוני בר' פלוני אמ' לפנינו הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לה לפלונית בת פלוני דילהוי בידה לזכי מחמת שקבלתי עלי מעכשיו בקנין גמור למיכתב לה בכתובתה בשעת נשואין כ"ה זוזי דחזו לה מדאוריתא ולהוסיף לה במתנה כך וכך זוזי טבי ותקילה תמניא זוזי בדינרא ומזונה וכסותה וסיפוקה וקנינא מפלוני בר' פלוני לפלוניתא ארוסתיה בכל מאי דכתי' ומפורש (לכלא) [לעילא] במנא דכשר למיקניא ביה וכל שופרא דשטרא והכל שריר וקיים ולעניות דעתין האי נוסחא דהאי שטרא לא מיקרי שטר אירוסין כי זה בכלל. ויש נמי מי שכתבו בספרו בהאי לישנא. ספר אירוסין בכך וכך לשבת בכך וכך לחדש פלוני איך פלוני בר' פלוני אמ' לה לפלונית בת פלוני בתולתא הואי לי לאנתו כדת משה וישראל וכתיבנא ליה מהר בתוליכי כסף מאתן דחזו ליכי מדאוריתא וצביאת מרת פלונית דא והות לפלוני דנן לאנתי וכן התנה לה לפלוניתא ארוסתו כדי שיכתו' בכתובה ליום נשואיה כך וכך דינרין וכך וכך זהובים כך וכך בגדים כל אלו שיכתבו בכתובתה כשאר נכסים שהביאה מבית אביה לבית בעלה וכך אמר פלוני דנן אחריות כתובתה דא קבלית עלי ועל ירתאי בתראי להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקינינין וכו' עניינא דשטרא וגם זו אינה שטר אירוסין אבל שטר אירוסין לעניות דעתין הוא שאמרו עליו רבותי' חכמי המשנה והתלמוד [קידושין ב' ע"א] האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה ושטר הוא שטר אירוסין. ואמרינן בבריתא [שם ט' ע"א] בשטר כיצד כת' לה על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו מקודשת. מתקיף לה רבא והא לא דמי האי שטרא לשטרא דזביני התם [מוכר] כותב שדי מכורה לך והכא בעל כותב בתך מקודשת לי, ופריק רבא הכא כי יקח איש אשה בלוקח תלא רחמנא לכתו' שהוא הבעל התם ומכר משדה וגו' במוכר תלא רחמנא למכור ודחינן להאי סברא ואסקא רבא אלא הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. ואמ' רבא אמ' רב נחמן כת' לו על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו בין על ידי אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. כת' לה על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתא בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתה והוא שבגרה. בעי ריש לקיש שטר ארוסין שכתבו לקדש בו את האשה בעינן כתיבה לשמה או לא מי מדמינן ליה לגט דבעינן כתיבה לשמה או הויות להדדי מדמינן ומה הויה דכסף לא בעינן לשמה אף הויה דשטר לא בעינן כתיבה לשמה, ומסקינן בתר דבעיא הדר פשטה ויצאה והיתה מה יציאה דגט בעינן כתיבה לשמה אף הויה דשטר אירוסין בעינן כתיבה לשמה. איתמר כתבו לשטר אירוסין שמתקדשת בו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת מאי טעמא דמקשינן הויה ליציאה מה יציאה דכתיבת גט לשמה ושלא מדעתה אף הויה דשטר אירוסין כך. רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הויה נמי בעינן דעת מקנה. ומותבינן עלייהו אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם מאי לאו שטרי אירוסין ממש לא שטרי פסיקאתא וכדרב גידל דאמ' כמה נותן אתה לבתך כך וכך ולבנך כך וכך, ואיכא מרבוותא מאן דפסק דהלכתא כרב פפא ורב שרביא שאם כתבו לשטר אירוסין לשמה ולא כתבו מדעתה שאינה מקודשת האשה בלא שטר אירוסין כיון שנכתב שלא מדעתה ואע"ג דמשנינן בהא דמקשינן עלייהו בשטרי פסיקאתא וכדרב גידל [ההוא] (א)שנויי [הוא ו]לא סמכינן אשנויי. ויש מי שאומרין דהלכתא כרבא ורבינא דאמרי מקודשת וכת' ר"ח הכי ודבר זה צריך עיון. וכיון דלא פשיט לן מילתא צריך למעבד לחומרא ולמכתב לשטר אירוסין לשמה ולדעתה וזהו שטר אירוסין שאמרנו עליו שכותב על הנייר לשם האשה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו ומוסרו לה בפני שנים עדים והיא מתקדשת בו. ויש מי שנוהגין לכתו' בו הכי הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל, ויש נמי מי שאומרין שאע"פ שכות' בו בשטר הכי צריך למימר לה בפני עדים כשמוסרה לה הרי את מקודשת לי בזו השטר כדת משה וישראל. ירושלמי [קידושין פ"א ה"א] בשטר הדא דתימ' בשטר שאין בו שוה פרוטה אבל אם שוה כסף הוא והאידנא לא צריכינן לכל הני דקדוקי דנהיגי עלמא לקדושי בטבעת של זהב ואין מקדשין בביאה ולא בשטר כלל ונסתלקו מכל המקומות קידושי ביאה ושטר ולא נהגינן בהו אלא בכסף בלבד.
והשטר התשעה וארבעים הוא שטר פסקתא. והוא משטרי כדאמרינן בכתובות בפר' הנושא את האשה אמ' רב גידל אמ' רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך ולבתך כך וכך עמדו וקידשו הן הן דברים הנקנין באמירה. אמ' רבא מסתברא מילתא דרב בבתו נערה דקא מטי הנאה לידיה בכסף קידושיה אבל בתו בוגרת דכסף קידושיה לעצמה (לה) [לא] והאלהים אמ' רב ואפי' בוגרת דאי לא תימא הכי אבי הבן מאי הנאה אית ליה אלא בההוא הנאה דקא מיחתנו אהדדי גמרו ומקנו אהדדי וכן הלכתא. ואמרינן בירוש' [כתובות פ"ה ה"א] אבל לא האח ע"י אחותו ולא אשה ע"י בתה ואפי' היא קטנה. אמ' ליה רבינא לרב אשי [דברים הללו וכו' לא ניתנו ליכתב]. ואי קשיא לך הא דתנן מתו בנותיו ניזונית מנכסים בני חורין והיא ניזונית מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב דשמעת מינה דניתנו ליכתב התם בשקנו מידו דסתם קנין לכתיבה עומד, וכבר פירש[נ]ו כל זה בהלכות מזונות ומעשה ידי אלמנה בענין שטר פסיקתא מיהו כתבנו קצת להחזירו בסדר השטרות, ואעפ"י שהיום נהגו ברוב המקומות לעשות תנאי השידוכין בקנין מיהו אי איכא מאן דעביד כענין שטרי פסיקאתא כגון שקידשו קנו כי הן הן הדברים הנקנין באמירה.
וזהו נוסח שטר פסיקאתא. יודעים אנו חתומי מטה עדות ברורה שאמרו לנו פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני הוו עלינו סהדי ותנו לנו לכל חד וחד מיננא למיהוי בידיה לזכו וכך אמ' לנו פלוני דנן דאנסיבית ליה לפלוני בריה ברתיה פלונית ויהיבנא ליה בהדה כך וכך זוזי וכך וכך מאני משתיא וארעא וביתא פלוני דנסיב פלוני ברתיה דפלוני כך וכך מאני תשמישא וארעא וביתא פלוני ועל הלין מילי ותנאי ועל דעתא קידשה פלוני לברתיה פלונית לפלוני בריה דפלוני ובתר דקידשה תבעי מיננא אנן סהדי למיכתב להם לכל חד וחד מנהון מאי דפסקו לבניהון ואנן סהדי כתיבנא וחתימנא כל מאי דהוה קדמנא ואזמיני יתה לסהדי ביום פלוני לירח פלוני לשנת פלונית ויהיבנא ביד כל חד וחד מנהון למיהוי בידיהון לראיה ולזכות והכל שריר וקיים. והאידנא לא איצטריכינן להני שנהגו לכתוב שטרי תנאי בקנין.
והשטר הע"ב הוא שטר תנאי כתובה. ותנן בכתובות פ"ה [נ"ד ע"ב] אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף וכו'. ואמרינן בגמר' רצה לכתוב לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע ליה לר' איבו א"ר ינאי דאמ' תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת ולמוחלת ולמורדת ולפוגמת. ונוסח שטר תנאי כתובה יש מי שכותבו מענין המפורש בשטר אירוסין. ויש נמי שכותבין אותו מענין מה שמפורש בשטר פסיקאתא. ויש נוסחאי דכתבי בהו בהאי לישנא. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה כך היה שבשעה שקידש פלוני בר פלוני למרת פלוניתא בת פלוני והתנו תנאיהם בפנינו אותו בקנין גמור וקבל על עצמו פלוני דנן החתן לכתוב לה בכתובתה כסף זוזי מאתן דחזו לה מדאוריתא ומזונה וכסותה וספוקה ומיעל עלה כאורח כל ארעא ועוד קיבל עליו להוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובה כך וכך דינרין ומתנה כך וכך דינרין וקיבל על עצמו אביה או פלוני אחיה או פלוניתא אמה להזמין לה בשעת נשואיה בבגדים ותכשיטין ושמושי ערסאי כך וכך דינרין וכל אותו חצר שיש לה במקום פלוני ולצד פלוני וכל הנותר מהנדוניא להכניס בביתו של פלוני זה וקבלו על עצמם פלוני זה החתן ופלוני דנן אביה או אחיה או אמה תנאים אלו הנזכרים לעיל באחריות עליהן ועל יורשיהן אחריהן אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני דנן החתן לפלוניתא ארוסתו מפלוני דנן אביה על כל הנזכר למעלה בקנין שלם וכתבנו ביום פלוני בירח פלוני שנת כך וכך במדינת פלוני כתבנו וחתמנו וכו'.
ויש מקומות שנהגו לכתו' תנאי השידוכין. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני הוו עלינו עדים וקנו ממנו להיות בידינו לזכות מחמת ששדכו אנשים בינינו והיה מן השמים ונתקיים המעשה ושדכתי אני פלוני את בתי פלונית לפלוני בן פלוני דנן לתתה לו לאשה ולהזמינה אם יזכוני מן השמים לזמן פלוני לקידושין ולנשואין וקבלתי על עצמי אני פלוני כל זה בקנין גמור ושאתן לו מעכשיו לאותו זמן כך וכך תכשיטין וקרקע פלוני במתנה גמורה עם בתי פלוניתא הנזכרת וקנו ממני על כל זה ותנו לו לפלוני חתני ולפלוניתא המיועדת להיות בידם לזכות ואם חס ושלום הייתי מעכב אותו עת מלהשלים לו כל תנאים אלו הכתובים לעיל לזמן הנזכר מעכשו הקניתי לו לפלוני זה ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו אפטרופוס לגבות ממני ומכל הנמצא לי כל תנאי זה הכתוב לעיל ויהא רשאי לקנסני בכך וכך דינרין ועל הכל להשלים לו התנאי וגם יהא רשאי לתת קנס זה הנזכר לכל שליט וסרדיוט גוי שירצה וכל שוחד ושכירות שיתן על סרבנותי הכל יהא רשאי לגבות ממני משלם וכמו כן קנינו אנו עדים מפלוני בן פלוני החתן הנזכר ונתננו לו לפלוני חותנו ולפלונית בתו שיהא מזומן בגוזר המקום לזמן פלוני ולקדש ולישא מרת פלונית הנזכרת זו בתו של פלוני זה ולעשות לה אז כתובה דאוריתא ותוספת דילה ומתנה לחוד כמנהג המדינה מבנות ישראל הגונות וכשרות והסך של הכתובה והתוספת והמתנה כמנהג כתובות מוהר אחת מקרובותיה המיוחסות והמעולה שבכולן. ואם חס ושלום היה מעכב פלוני זה החתן לי מלהיות מזומן לזמן זה הנזכר מלהשלים לפלונית זו ולפלוני חותנו תנאי זה לעת הנשואין מעכשו הקניתי לה לפלונית דא מיועדת לי ולפלוני חותני אגב ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הרשיתים והשלטתים ומניתים אפטרופוס לגבות ממני מכל הנמצא לי תנאם משלם ויהיו רשאין לקנסני בכך וכך דינרין ולתת הקנס לכל שליט וסרדיוט גוי שירצו ועל הכל אהיה מזומן להשלים להם תנאם וכל שחד ושכירות שיתנו על סרבנותי יהיו רשאין להוציא ממני בלא שום פסדתם בעולם, והודענו אנו עדים לפלוני בר פלוני ולפלוני בר פלוני החתן כח תנאים אלו שאינן כשאר תנאים דעלמא אלא הם כתנאי כתובה וכשטרי פסיקתא שתנאם חמור מכל שטר תנאי דעלמא כי תנאים אלו נקנין בלא קנין ונקנין באמירה בעלמא ודינם כתנאי בית דין שמקנין דבר שלא בא לעולם ובדבר שבא לעולם מה שאין כן בכל התנאין שבעולם וקבלו הם על עצמם ונכנסו על כל זה בדעת מיושבת בלא שום זכר אונס ומודעא בעולם ותנאי זה שריר ומקויים וחזק ובריא כדין כל וכו'. וקנינן אנו עדים מפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני חותנו ומפלוני בר פלוני לפלוני בר פלוני בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים. ויש מקומות נמי שנוהגין לכתוב שני שטרות מתנאי זה אחד מתנאי החותן לחתן ואותו השטר העומדת ביד החתן. והשנית כותבין בה תנאי החתן לחותן ואותה השטר העומדת ביד החותן. וספרי דוקני נהגו למיכתב בשטרי דוקני בתנאי החותן לחתן הכי. וקנו ממני או וקבלתי על עצמי מעכשו בקנין גמור לתת לו לפלוני חתני אותו עת עם בתי כך וכך דינרין תכשיטין וקרקע פלוני וכו'. ויהא רשאי שיגבה ממני ומן הבאי' מכחי בעת המעשה כך וכך דינרין וכו' כי מעכשו הקניתי לו כל מה שקניתי ושעתיד אני [לקנות] לגבות ממני ומיורשי אותו עת תנאי זה ושטר תנאי זה באחריות עלי ועל יורשי וכו'. ואם יש מי שיעלה על לבו לשאול היאך הבן משתעבד בדבר זה לאחר מיתת אביו מפני שהוא טועה בהא דתנן בכתובות פר' שני גזילות [ק"ט ע"א] הפוסק מעות לחתנו ופשט את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה. ואדמון אומ' יכולה היא שתאמ' אלו פסקתי לעצמי הייתי יושבת עד שתלבין ראשי עכשו אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור, אלמא משמע שאין התנאי מתקיים לאחר מיתת האב, התם בשלא הניח האב עזבון כלל במה להשלים התנאי אבל היכא שנותר עזבון מן האב מקרקעי או מטלטלי וכת' לו שיגבה התנאי ממנו ומיורשיו למה לא יפרע מעזבונו והלא חמור הוא תנאי שטר פסיקתא משאר תנאי דעלמא שאלו נקנין באמירה בעלמא ואיך לא יהיה התנאי קיים ממנו ומיורשיו. ואם לא כת' לו הכי והניח עזבון אלא ודאי אם כת' לו הכי תנאו קיים ממנו ומיורשיו כי מעת הקנין נשתעבד לו כל מה שקנה ושעתיד לקנות לתנאו עד שיקיימנו, וההיא מתני' דהפוסק מעות לחתנו בשלא הניח האב עזבון כלל במה לקיים לחתן את תנאו.
<h2>דף טז.</h2>
והשטר הרביעי הוא שטר אביזריא. והוא שטר פצוי ואינו יוצא מכלל שטר מכלל המחילה מיהו המחילה הוא על דבר ידוע שעשה לו פשרה ומחל לו אבל שטר אביזריא היא מחילת כל טענות ותביעות בעולם כגון שיקבל ממנו משלם וכותב לו הכי. והכי כת' רבי' האיי גאון ז"ל בהאי לישנא בתשובה דיליה ואם מחל מחילה גמורה ברצונו כמו שכותבין בשטר אביזריא ואחלית ומחלית ליה כל פשרא וכל טעותא וכל שלותא בין דידענא ביה בין דלא ידענא ביה ומגליה לי לבתר השתא. וזהו נוסח שטר אביזריא. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר' פלוני היו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר' פלוני להיות בידו לראיה לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי ושלא באונס כלל לא אנוס ולא שוגג אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ואם הוא שטר פצוי זה משטר ידוע או מחוב ידוע יכתבו כך מחמת שהיה לי שטר עליו בכך וכך זוזי והשתא אשתלימתיה מיניה ונסיבית וקבלית זוזי יש להון דהוו כתיבין לי על פלוני דנן מן ידיה עד גמירא ואין לי עליו כלום כי הכל נפרעתי ממנו משלם ואם הוא מתביעות סתם כותבין הכי מחמת שקבלתי ממנו כל חובות ותביעות שהיה לי עליו ולא נשאר לי עליו שום כח משום כל שטר חוב ושטר כיס וערבנותם וקבלנות וכתב יד ופקדון וירותא ואחסנתא ומתנתא ומשכנתא ואין לי עליו לא פיקאר ולא הימאר ולא הונאה ולא שבועתא ולא פתיחא ולא שמתא סתם ופירוש ולא נותר לי אצלו כלום לא דהבא ולא כספא לא כסויה ולא מאני תשמישא ולא מאני פרזלא ולא מאני נחשא ולא מאני נידבא ולא מאני אעא ולא מאני ספתג דיוקנא ולא הואלה אמחאה ולא כל הונות שבעולם לא משוה זוז ולמעלה ולא משוה זוז ולמטה כי הכל קבלתי ממנו משלם. וכותבין וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם יהודי או ארמאי קרוב או רחוק בכתב או על פה דיקום ויטעון וישתעי ויערער שום ערעור בעולם על פלוני הנז' מחמת פיצוי זה ואביזריא זו כלום כדי לבטל שטר פיצוי זה כולו או רובו או מקצתו יהיו דברים בטלים ומבוטלים וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש עלי ועל באי כחו לפצות ולהדיח ולסלק מעליו ומעל באי כחו כל עורר וטוען שבעולם שיערער על שטר פיצוי זה כלום ולהעמיד שטר פיצוי זה ושטר אביזריא זו בחזקתו ובחזקת באי כחו העמדה גמורה בלא שום פסדתו ובטלתי כל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקו מגו מודעי עד סוף כל מודעי שמסרתי ושאמסור דלא למילף מינהא ודלא למיתלי בהון לעלם ושטר פיצוי זה ואביזריא זו קבלתי עלי ועל כל נכסים שיש לי מקרקעי ואגבן מטלטלי שקניתי ושאקנה באחריות ובחומר כל שטרי פיצויין ואביזראין גלויין ומפורסמין שרירין וקיימין כהוגן וכתיקון חכמים דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וכו'. ויש נמי גם מי שכותב גם בשטר אביזריא ואחילית ומחילית ליה כל פשרא וכל שלותא וכל טעותא וכו' כמו שכתבתי לעיל במה שכת' רבי' האיי גאון ז"ל. אבל מי שאינו כותב שם הכי לפי שהוא עושה אותה בלשון פרעון כל מה דאיפשר למיכתב לרוחא דמילתא טפי עדיף. ואם הוא בלשון מחילה הרי הוא והמחילה שוין אלא שהן חלוקין כאן בחשבון שכתבנו להלכותיהן שזה לשון פיצוי ופירעון וזו לשון מחילה שמוחל ואפי' מה שלא קיבל ממנו והוא קרוב משטרי הפשרה.
והשטר של אחד ועשרים הוא שטר של דמי עבד. והוא כגון עבד ששחררו רבו וכותבין לו שטר על דמיו והוא כגון שטר חוב ואתה מוצא שחרור זה שמשחררו רבו על עניינים ידועים פעמים שמשחררין לרצונו כגון שמוכר אותו האדון לעצמו שהוא אומ' לו אני איני רוצה למוכרך לאחרים שלא תכנס לעבדות ולעצמך נמי איני יכול למוכרך שאין לך ממון דודאי עבד אין לו כלום שכל מה שקונה העבד לרבו הוא ואיני יכול להפסיד את ממוני אבל אעשה לך נחת רוח גדול שאשחרר לגמרי וכתו' לי לעצמך שטר חוב בכך וכך ממון וכל זמן שתרויח ממון תפרענו (תפרענו) לי וזהו שטר על דמי עבד, ובזה הדמים אין בו מחלוקת שמדעת שניהם פוסקין הדמים. ופעמים שאתה מוצא אותו נמי שכופין האדון לשחרר העבד בעל כרחו וכותב לו העבד שטר על דמיו פי' על דמיו בכדי דמיו כלומ' כפי ששמין אותו אם היה נמכר בשוק לאשראי לפי שכיון שבעל כרחו משחררו האדון ודאי צריכין אנו לעשות לו תקנה שיתן לו העבד כפי מה ששוה ודבר זה אתה מוצא אותו לשני ענייניו פעמים שכות' לו על כל דמיו. על חצי דמיו כדתנן בגיטין בפר' השולח גט [מ"א ע"א] ובעדיות [פ"א מי"ג] ובמסכת חגיגה נמי בתחלתה [ב' ע"א] מי שחציו עבד וחציו בן חורין [עובד] את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד כדברי בית הלל, אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול לפי שחציו הוא בן חורין ובן חורין ודאי אסור בשפחה, בת חורין נמי אינו יכול לישא לפי שחציו עבד ועבד אסור בבת ישראל. וכל ששואלין כאן ואומרין ישא בת מינו שהוא מין שחציה שפחה וחציה בת חורין ותירוצא דמילתא בת מינה נמי אינו יכול לישא דאתי צד חירות ומשתמש בצד עבדות וצד עבדות משתמש בצד חירות, יבטל שלא ישא אשה והלא לא נברא העולם אלא לפריה ולרביה שנאמ' לא תהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכות' לו שטר על חצי דמיו וחזרו בית הלל (להודות) [להורות] כבית שמאי (ובמשנה) [וכמשנה] אחרונה ומפורש זה בתחלת מסכת חגיגה. ושטר על דמיו כולו כדתנן בגיטין פר' השולח גט [ל"ז ע"ב] עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד לשום בן חורין לא ישתעבד ר' שמעון בן גמליאל אומ' בין כך ובין כך ישתעבד. עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים [שם מ' ע"ב] ושחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר חוב על דמיו, רשב"ג אומ' אינו כותב אלא משחררו והא מתניתא וגמרה דילה פירשנוה בהלכות שפחה ועבדים ונכרית. ואמרינן בגיטין בפר' השולח גט [מ"א ע"ב] על הא מתניתא במי שחציו עבד וחציו בן חורין, תנו רבנן המשחרר חצי עבדו ר' אומר קנה וחכמים אומרי' לא קנה. אמ' רבא מחלוקת בשטר אבל בכסף דברי הכל קנה, ועבד של שני שותפין ושחרר אחד מהן את חלקו או ששחררוהו שניהם בין בשטר בין בכסף דברי הכל קנה וכל חד מינייהו לא שייר בקניינו והמשחרר שני עבדים בשטר אחד לא קנו. אמ' רב חיננא בר קטינא אמ' ר' יצחק מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשו אותה בת חורין כמאן כר' יוחנן בן ברוקא דאמ' על שניהם הוא אומ' ויברך אותו אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ אמ' רב נחמן בר יצחק לא התם מנהג הפקר נהגו.
וזהו נוסח שטר של דמי עבד. זכרון עדות שהיתה בפנינו ביום פלוני בירח פלוני בשנה פלונית למניינא דרגילנא למימני ביה במתא פלונית איך פלוני המשוחרר אמ' לנו הוו עלי סהדי וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני דהוה אדוני מקדמת דנא וכען שחרני ואפקני לחירו[ת] וכת' לי גט חרות ומשלמנא ליה כך וכך דינרין דאפקני בהון לחירות וכען אייתינון עלי בזפו וברשו וקבלתי עלי דינרין הללו ליתנן לו בכל שנה ושנה כך וכך בשנה שלא באונס אלא בלב שלם ובדעת שלימה ואיני פושעו ואיני מאחרו מליתנן לו בכל שנה ואיני שואל ממנו זמן אחר עליהן אלא לאלתר אני פורע לו בכל שנה עד שאפרעם לו מושלם ושליט יהא עלי פלוני זה בכל דנן הוא וירתוהי בתרוהי לאתפרע ממני פלוני דינרין הללו ממני ומגופי ומגלימא דעל כתפאי ומכל עבדין ואמהן דאנא קני ומכל שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודקניינא נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מהן דינרי' הללו בחיים ובמות והתרינו ואמרנו לו לפלוני זה חזי כל שעה דאיתפרע לפלוני דנן מידי בפני עדים פרע לו או ע"י אחרים או כתו' על גבי שטר זה לפי שכל זמן ששטר זה יוצא מתחת ידי פלוני או מתחת ידי יורשיו אחריו בדלא קרוע או בדלא כתו' על גבי שהוא פרוע או אין עלי עדים נאמן פלוני זה ואתה פורע לו בכל חרם ובכל שבועה וקבל עליו אחריות. ואיכא נוסחאי דספרי דכתבי בהו הכי נאמן פלוני זה הוא ויורשיו אחריו לאחוז אותך בכל ב"ד של ישראל ובין בדיני אומות העולם ליפרע ממך דינרין הללו בלא שבועה ובלא טענה ואם את פורע לו זהובים הללו בלא עדים או בלא ע"י אחרים אתה הפסדת עצמך שכבר בך וקיבל עליו פלוני דנן אחריות וחומר שטר זה כחומר כל שטרי הלואות והודאות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם ואמרנא ליה לכל דנן נקני ממך בכל אלו תנאין ודברים דכתיבין לעיל ואמ' הן קנו ממנו וקנינא מיניה מן פלוני דנן לפלוני בר פלוני בכל דכתי' ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה והכל שריר וקיים. והאי דנהגי בקצת נוסחאי למיכתב בהאי שטרא דעל דמי עבד לפרוע ממני ומגופי ומממוני וכותבין נמי נאמן יהא פלוני זה ויורשיו אחריו לאחוז אותך בכל ב"ד וכו'. ולעניות דעתין חזי לן דהאי סברא לאו דוקא, דהאי עבד כיון ששחררו רבו לגמרי בגט חירות בלא שום תנאי ודאי הרי הוא בן חורין והרי הוא כשאר כל ישראל ודאי לבוא בקהל ואין לך אחד מישראל שיש לו שטר על חברו אם אין לו ללוה כלום בעולם מה שיפרע לא מקרקעי ולא מטלטלי אינו יכול לחזור על גופו כי ישראל אין גופו משועבד מכל חוב שבעולם אלא כשירויח או יהיה לו ממון יפרע את חובו ואין גוף ישראל משועבד משום חוב בעולם אלא מפני הגניבה דכתיב ביה ונמכר בגניבתו, ובזמן דהוה עבד עברי נוהג. והאי עבד משוחרר נמי הרי הוא כשאר ישראל כיון שהוא מהול וחייב במצות ולכך מה שכותבין בשטר יפרע מגופו מילתא דלא איפשר הוא ואינו פורע מגופו דמשוחרר לא איפשר לו שיחזור בעבדות לעולם ואפי' היה מוכר עצמו המשוחרר לאחר שנשתחרר בגט חירות כדין עבד עברי אנו נוהגין בו וכמו הגר אם היה מוכר עצמו, ואי אמרת זה האדון על תנאי זה הוא משחרר העבד שאם לא ימצא לו ממון שיחזיר לגופו ויפרע מגופו א"כ אין זה משוחרר ואסור בבת ישראל ואין עושין גט חירות על תנאי זה אבל אם ישחרר אותו אדוניו לגמרי והוא עושה עמו תנאי שיעבוד את רבו וישמשנו כך וכך שנים ההוא מילתא צריכא עיונא ודיינין יודעין ולקמן בענין תנאי עבד מפורש באר היטב.
והשטר המ' הוא שטר מחילה. וזהו נוסחה. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמר לנו פלוני בן פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני להיות בידו לראיה ולזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלבב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ובעין יפה ומחלתי לו מעכשיו מחילה גמורה מחילת שמים ומחילת בריות קול טענה וקול תביעה וכל ממון וכל דררא דממונא וכל שבועה שהיה לי אצלו קודם היום ועד היום הזה וכל טעותא וכל שלותא בין דידיע לי השתא בין דאיגליא לי בתר השתא הכל מחלתי מעכשיו משלם ואין לי (רשום) [רשות] היום או מחר לומ' כי טעיתי לפי שהכל (אני) מוחל אני לו מעכשיו ידוע ושאינו ידוע ומחילה זו מחילה גמורה ושלימה כדת וכהלכה שרירא וקיימא חתוכה וחלוטה דלא להשנאה בה ודלא למיהדר מינה לעלם ויהבא ליה ומשלמ[נ]א ליה וליורשיו אחריו ואין מי ימחה בידו וביד הבא מכחו כי בלב שלם עשיתי לו מחילה זו מחילה גמורה בלא שום שיור בעולם לא לי ולא לבאים מכחי ולא נותר לי עליו לא שבועה ולא חרם סתם ולא הדרת הראש וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות קרוב ורחוק יורש ונוחל יהודי ויהודית גוי וגויה דיקום ויטעון ויהגה וישתעי ויערער שום דין ודברים בעולם על פלוני זה או על הבאין מכחו כדי לבטלה כולה או מקצתה או כדי להשביעו ולהחרימו מחמת מחילה זו יהיו דברי המערער בטל ומבוטל וחשוב כחרס הנשבר שאין בו ממש ולא יהא רשות לשום אדם בעולם להשביעו ולהחרימו ועלי ועל יורשי אחרי להפיץ ולהדיח ולסלק מעל פלוני זה כל ערעורין שבעולם ולהעמיד מחילה זו בחזקתו ובחזקת הבא מכחו העמדה גמורה ושלימה בלא שום פסידא בעולם וכל מודעי ומודעי וכו' ואחריות וחומר שטר מחילה זו קבלתי עלי ועל יורשי אחרי אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים כאחריות וחומר כל שטרי מחילות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מפלוני בן פלוני זה לפלוני בן פלוני זה בכל מאי דכתי' ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה. ומה שהיה בפנינו ביום פלוני בחדש פלוני בשנת פלונית וכו' עד והכל שריר וקיים. והיכא דאתא לבתר דקנו מיניה על המחילה וטען בטעותא דחושבנא ידיעה דהנהו תרתי גינאי [גיטין י"ד ע"א], כבר פירשנו ענין זה בהלכות הקנין פירוש מבואר.
והשטר השנים וחמשים הוא שטר פשרה. והיא צריכה קנין וכבר כתבנו ענייניה לעיל בהלכות הקניינין ופשרה וזה הוא נוסחה. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בן פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני להיות בידו לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ובעין יפה ונטלתי וקבלתי ממנו כך וכך דינרין מכל מה שיש לי עמו ונתפייסתי ממנו ומכל שותפו' ומכל דררא דממונא ומכל עסק ומכל דין ודברים שיש לי עליו בין מקרן בין מריוח עד גמרא ולא נשתייר לי אצלו שום דבר בעולם (ו)לא משוה זוז ולמעלה ולא משוה זוז ולמטה כי הכל נתפשרתי עמו משלם בקנין גמור ונתפייסתי מן הכל במה שקבלתי ממנו ושוב אין לי רשות ולא ליורשי אחרי לתבוע מפלוני זה או מיורשיו אחריו לא דין ודברים ולא דין ולא מצו ולא תגר ולא טענה ולא הרהור ולא ערעור לא בבית דין של ישראל ולא בבית דין של אומות העולם מחמת שנתפשרתי עמו ולקחתי ממנו כל מותר שותפות ועסק ודררא דממונא שהיה לי עמו ויהיה פטור פלוני זה מדין שותפות ומכל משא ומתן שיהיה לי עמו הוא ויורשיו אחריו ויהיה פטור מן שבועה ומן גזירה ומחרם סתם ומשבועת השותפין והפקדון ומן גזרת הגזלנין ומחובות הנחשדין ומכל שטרי קללות מהיום ולעולם, ופשרה זו בקנין גמור פשרה גמורה חתוכה וחלוטה כדת וכהלכה דלא להשנאה בה ודלא למיהדר מינה לעלם ויהיבנא ליה ומשלמת ליה ולירשוהי בתרוהי ואין מי ימחה בידו ולא ביד הבא מכחו כי בלב שלם לא (שנוי) [שגוי] ולא אנוס ולא מוטעה ולא בשלותא בשגגה עשיתי לו פשרה זו בלא שום שיור בעולם לא לי ולא לבאים מכחי ואפי' איתגלייא לי טעותא ושלותא היום או מחר לית לי רשות למימר ליה פשרה בטעות הוות כי מעכשיו מחלתי לו בקנין גמור כל טעותא ושלותא בין דידיעא לי השתא בין דאיגליא לי לבתר הכין. וכל מי שיבוא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות קרוב ורחוק יהודי ויהודית יורש ונוחל גוי וגויה שיבוא ברשותי והרשיתי ולא ברשותי והרשתי דיקום ויהגה (ויטעה) [ויטעון] וישתעי ויערער עלי פלוני זה או על הבאים מכחי מפשרה זו ומחילה זו כדי לבטלה כולה או מקצתה יהיו דבריו בטלין ומבוטלין וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש ולא יהא בהן כח לא בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם וכל כתב וקיום כתב בכל לשון יהודי או יוני ופרסי ומדי וישמעאלי או בכל לשון וכתב שיצא על שמי ושלא על שמי מחמת פשרה זו כדי לבטלה כולה או מקצתה או שטר שום חוב או שותפות בעולם שיהא לי עליו עד היום יהא אותו כתב וקיום אותו שטר חוב או שטר שותפות בטל ומבוטל וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש ועלי ועל יורשי אחרי להפיץ ולהדיח ולסלק מעליו ומעל הבאין מכחו כל עורר וטוען בעולם בין בכתב בין בעל פה עד שאעמיד בידו וביד הבאים מכחו העמדה גמורה בלא שום פסידא בעולם וכל מודעי ומודעי דמודעי וכו' שמסרתי ושעתיד אני למסור כולם בטלתים בפניכם דלא למילף מנהון לעלם בכל דיבורין ותנאים דאמרו ודתקינו דמבטלין בהון מודעין ותנאין וכולן מכרן פלוני זה לפלוני זה בזוז א' וקבל עליו פלוני זה אחריות וחומר פשרה זו כאחריות וחומר כל שטרי פשרות ומחילות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מפלו' זה לפלוני זה ביום פלוני לירח פלוני בשנת פלונית כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה והכל שריר וקיים.
<h2>דף כז.</h2>
מתני' המשכיר בית לחברו [המ]שכיר חייב בדלת ובנגר ובמנעול וכל דבר שמעשה אומן [אבל דבר שאין מעשה אומן] השוכר עושהו והזבל לבעל הבית אין לו לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירה בלבד. ת"ר המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו חלונות לחזק לו תקרה לסמוך לו קורה שוכר חייב לעשות לו סולם לעשות לו מעקה לעשות לו מרזב ולהטיח לו את גגו. בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי והאמ' רב מזוזה על חובת הדר היא אלא מקום מזוזה על מי אמ' להו רב ששת תניתוה כל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו והאי נמי לאו מעשה אומן הוא דאיפשר בגובתא דקנייא. [שם ק"ב ע"א] ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנו בידו ויצא ובגוי נוטלה בידו ויצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר את אשתו ובניו. מעשה לסתור אמ' רב ששת ארישא. והזבל של בעל הבית במאי עסקינן אילימא בחצר דאגירא ליה לשוכר ותורי לשוכר אמ' [אמאי] של בעל הבית אלא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא וקיימן בהו. מסייע ליה לר' יוסי בר' חנינא דאמ' חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. (ושכר בית) [ושברפת] שבחצר הרי אלו של בעל הבית אמ' רב ששת זאת אומרת המשכיר בית לחבירו לא השכיר רפת שבה. גרסינן בתחלת פסחים [ד' ע"א] בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בשלשה עשר בניסן על מי לבדוק על המשכיר לבדוק [דחמירא דידיה הוא או דילמא על השוכר לבדוק] דאיסורא ברשותיה קאי. תא שמע המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה התם ה(ו)א אמ' רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא הכא מאי, אמ' להו רב נחמן בר יצחק תניתוה המשכיר בית לחבירו (עם) [אם] עד שלא מסר לו מפתח חל ארבעה עשר על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו מפתח חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק. בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נפקא מינה דליתיה להאיך לשיוליה ולהטרוחי להאי מאי וכו'. [שם ד' ע"ב] איבעיא להו המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מהו אי הוי כמקח טעות או לא. תא שמע דאמ' אביי לא מיבעיא באתרא [דלא יהבי אגרא ובדקי דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בגופיה אלא אפילו באתרא] דיהבי אגרא ובדקי דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה.
[ב"מ ק"ב ע"א] מתני' המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר ומעשה באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה זהוב לחדש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמ' יחלוקו את העיבור. [שם ק"ב ע"ב] אמ' רב(ה) אי הוה התם הוה יהיבניה כוליה למשכיר מאי טעמא קסבר תפוס לשון אחרון. ושמואל אמ' בבא באמצע החדש עסקינן אבל בתחלת החדש כוליה למשכיר בסוף החדש כוליה לשוכר מאי טעמא משום דתפיש, ורב נחמן אמ' קרקע בחזקת בעליה קיימא ואע"ג דאתא בסוף החדש כולו למשכיר [ואע"ג דאפיך מיפך] ואמ' מדינר זהב לחדש בי"ב זהובים לשנה כולו למשכיר וקיימא לן כוותיה. [לשון הרי"ף שם] ושמעינן מינה דליתה להא דאמ' רב אסתירא מאה מעי מאה מעי [מאה מעי אסתירא] אסתירא, אלא כשמואל דאמ' הלך אחר הפחות שבלשונות דמספקא לן אי תפשי לשון אחרון אי תפשי לשון ראשון הילכך הלך אחר הפחות שבלשונות כדקיימ' לן דמספיק' לא מפקי' ממונא אבל אי תפש לא מפקי' מיניה [דהוה ליה] לאחר תפיסה נתבע והני מילי במטלטלי אבל במקרקעי קיימא לן כרב נחמן דאמ' קרקע בחזקת בעליה קיימא ודוקא במילתא דלא עבידא לאגלויי כדבעינן למימר קמן. בעו מיניה מר' ינאי שוכר אומ' נתתי משכיר אומ' לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אילימ' בתוך זמנו תנינא ואי לאחר זמנו תנינא דתנן כל שלשים יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן לאחר שלשים יום בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן לא צריכא ביומא דמשלם זימניה, מי עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זימניה או לא. א"ר יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמו רבנן שבועה עליה משום דבעל הבית טרוד בפועליו אבל הכא שוכר מהימן בשבועה. אמ' רב נחמן האי מאן דאוגר ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה שטרא וליכא זמן בשטרא ואמר ליה נקיטת הא חמש שנין נאמן, ואמ' ליה רב נחמן (מדעתי) [מדפתי] לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא ואמ' (פרעי') [פרעתי] לך [פלגא] הכי נמי דמהימן אמ' ליה הכי השתא התם שטרא לגובייאנא קאי אם איתא דפרעיה איבעי (לך) [ליה] למיכת' על גביה אי נמי מיכתב עליה (תבנא) [תברא] אבל הכא אמ' ליה האי דכתבי לך שטרא כי היכי דלא תחזק עלייהו. [שם ק"ג ע"א] מתני' המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד ולא יפחות מן החלונות ולא יוסיף עליהם אלא מדעת שניהם אוקי למתני' כדקאי אגודא דנהרא ואמ' בית כזה אני משכיר לך מהו דתימא האי דאמ' ליה כזה דקאי אגודא דנהרא קמ"ל מאי כזה (אמירת) [אמידת] ארכו ורחבו קאמ' ולפי' אם נפל והיה גדול לא יעשנו קטן קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד אבל אם אמ' ליה בית זה אני משכיר [ונפל] (ו)אינו חייב לבנותו ואם אמ' ליה בית סתם אני משכיר לך ונפל חייב לבנותו שנים עושה אחד שלא הזכיר לו אלא בית סתם והוא שקרוי בית.
וזהו נוסח שטר שכירות. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בן פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה והשכרתי לו אותו בית או אותו חנות או אותו שדה שלי הוא במקום פלוני שכירות גמורה בכך וכך לשנה כדי שיפרע לי כך וכך בכל חדש וכבר נטלתי שכירות חדש הראשון או השנים חדשים ומעתה יפרע לי (מכאן) מכאן ואילך בכל חדש וחדש סך זה המגיע אליו לחדש אחד מן השכירות ולא יהא לי רשות כלל ולא לבאים מכחי להוציאו כלל מבית זו אם יתן לי השכירות הנזכר בכל חדש וחדש וגם לא יהא לי רשות ולא לבאים מכחי להוסיף עליו על שכירות זה הנזכר עד משלם יום פלוני שהוא משלם זמן שכירות ואפי' אני צריך לחצר זו צורך גדול לא יהא לי רשות ולא לבאים מכחי לערער עליו בכלום כי כבר נסתלקתי מבית זה לגמרי עד משלם ימי השכירות, ואם יבוא שום אדם בעולם ויערער על פלוני זה בכלום מחמת בית זו עלי ועל יורשי אחרי לפצות ולהדיח ולסלק מעליו ומעל יורשיו אחריו כל ערעורין שבעולם ולהעמיד בית זו בחזקתו ובחזקת הבאים מכחו עד משלם ימי השכירות שפסקתי עמו ושטר שכירות זו גלוי ומפורסם ברור וחזק כדת וכהלכה דלא להשנאה בה ודלא למיהדר מיניה והוא בביטול כל מודעי ובאחריות עלי ועל יורשי אחרי אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים כאחריות וחומר כל שטרי שכירות דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מפלוני בר פלוני דנן בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה. ומה שהיה בפנינו וכו' עד והכל שריר וקיים.
<h2>דף מב.</h2>
והשטר השלישי הוא אפטרופסותא דיתמי. והוא על שני עניינים כגון אפטרופוס שמינהו אבי יתומים פעמים שכותב עליו בצוואתו ופעמים שאין כותב אבל אפטרופוס שמינוהו בית דין כותבין עליו בית דין שטר אפטרופסות והוא שנו בפר' הניזקין [גיטין נ"ב ע"א] יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להם אביהם אפטרופוס חייבין לעשר פירותיהן אפטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע, מינוהו בית דין לא ישבע, אבא שאול אומ' חילוף הדברים וכו'. וכבר פירשנו זה לעיל בסוף הלכות הנשבעין ונוטלין בענין הנשבעין על טענת שמא. תנו רבנן אפטרופסין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה ועבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושין להם סוכה ולולב וציצית וכל דבר (שאין) [שיש] לו קצבה לאתויי שופר ולוקחין ספר תורה תפלין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי מגלה, ואין פוסקין עליהן צדקה ואין מפדין עליהן את השבויין וכל דבר (שיש) [שאין] לו קצבה לאתויי תנחומי אבלים ואין אפטרופין רשאין לדון ולחוב ע"מ לזכות בנכסי יתומים ואין האפטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מאי טעמא דילמא מישתדפי. ואין אפטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין שדות וכו', והאי מתניתא בסיעתא דשמיא אנו עתידי' לפרשה בהלכות דין האפטרופין לקמן. וגרסינן נמי בפר' איזהו נשך [ב"מ ע' ע"א] אמ' ליה רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכא עבדינן להו אמ' ליה מותבינן להו בבי דינא ויהבי להו זוזא אמ' ליה והא קא כליא קרנא אמ' ליה ומר היכי עביד אמ' ליה מבדקינן גברא דאית ליה דהבא ונקטינן מיניה ויהבינן ליה ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד דהבא פריכא אין אבל דבר מסויים לא דילמא פקדון נינהו גביה ואתי מרי דפקדון ויהיב סימנא ושקיל ליה, אמ' רב אשי תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא אי לא משתכח ניכלו זוזי דיתמי, אלא אמ' רב אשי מבדקינן גברא דמשפי נכסיה ומהימן ושמע דינא דאוריתא ולא מקבל עליה שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בבי דינא קרוב לשכר ורחוק להפסד.
וזהו טופס השטר. אנו בית דין חתומי מטה הוזקקנו לעיין ביתמי פלוני הנפטר דאיתפטר לבית עלמא וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וחפש[נו] לו אחר כל עזבונו ומצאנו לו כך וכך עבדים כך וכך זוזים כך וכך קרקעות כך וכך מאני ביתא וכסותא (והניא) [והניח] יתומים קטנים פלוני ופלוני ואם יש עליו חוב כתובת אשה או יש לו חובות אצל בני אדם כותבין הכל באותו שטר וכיון שהניח יתומים אלו קטנים ולא היו בקיאין בעסקי משא ומתן וראינו שהם צריכין לאוקומי להו אפטרופא דאזיל ודאין בהדי בעלי דינייהו או למיזבן מאי דלא איפשר להו מן זביני ובדקנו בגברי וחפשנו אחר אדם נאמן ובקי וכדאמור רבנן שהוא ראוי למנותו אפטרופוס על היתומים ומצאנו פלוני זה בן פלוני דגברא זריזא הוא וידע לאפוכי בזכותיהו וגברא מהימנא הוא ופייסנוהו בכך ומנינו אותו עליהם אפטרופוס ומסרנו בידו כל הנכסים לעשות בהן מה שראוי לו כדין כל אפטרופין בקיאין ונאמנין ולא יהא כח בשום כל אדם בעולם למחות בידו מה שיעשה בנכסים לצורך היתומים מיום זה והלאה וכל מה שיעשה לצרכן עשוי עד שיגדלו היתומים ויהיו בעסקי משאות ומתנות ויקבלו מידו את שלהן ועד שיגדלו לא יהיה כח בידם ולא ביד הבאים מכחם לסלק אפטרופוס זה מאפטרפסותו כי אם ברשות בית דין לפי שאדם הגון וכשר הוא וראוי למנות אפטרופוס וגם ייפינו את כח אפטרופוס זה שלא יהא כח ביד היתומים לעולם להשביעו שום שבועה קלה וחמורה ולא להחרימו אפי' חרם סתם ואפי' הדרת הראש בשביל אפטרופסות זה שכך ייפינו את כחו לפי שלא ליכנס באפטרפסות זו כי אם על תנאי ושטר אפטרפסות זה שריר וקיים בריר וחזק ככל שטרי אפטרופסות שרירין וקיימין דנהגין בישראל העשויין כתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ומה שראינו וידענו מן הנכסים מסרנו הכל לפלוני זה האפטרופוס ביום פלוני לחדש פלוני בשנת פלוני בכך וכך לבריאת עולם למניינא דרגילנא ביה למימני במתא פלוני' והכל שריר וקיים. ומוסרין זה הכתב ביד אותו האפטרופוס כדי שיהא כח בידו למכור ולהתעסק בכל צרכי היתומים, ויש נמי מי שכותבין שטר אחר בהאי לישנא אות באות תיבה בתיבה שיעמוד ביד נאמן אחד או ביד בית דין וכל מה דאיפשר לעיוני בדיתמי טפי עדיף. ויש לך שטר אפטרופסות אחר שאינו מעסקי משאות ומתנות אלא כגון הקהל שבוררין להם אדם שימנו עליהם לראש וכותבין לו שטר אפטרופסות ולעניות דעתין האי מילתא לית לה קצבה שאם ימנו עליהם הקהל בית דין או רב לההוא ודאי כותבין שטר שבועה או שטר קנסות כפום מאי דבעי ההוא רישא או ההוא דיינא דממנין עליהון וחתמין לתחת כל מובחרין שבאותו קהל וראוי לגדור או להחמיר בדבר זה הרבה וכל העובר בתקנה ראוי לנדותו ולהחרימו וכל הפורץ גדר ישכנו נחש.
ומצאנו בקצת נוסחי עתיקי בשטרי השטרות דכת' בהו להאי לישנא שטר אפיטרופסות. אנו זקנים וראשי הקהל דממתא פלונית החתומים למטה כך היה שברוב עונינו שחונו ונתמעטנו ונתדלדלנו עד אשר נשארנו מעט מהרבה כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה ונשארנו בני קהלנו בלא ראש ובלא נשיא ובלא אב בית דין ולא מנהיג עד אשר נעשו כצאן אשר אין להם רועה וקצת בני קהלנו הולכים בלא כסות וקצתן אומרין נבלות הפה וקצתן מתערבין עם הגוים ואוכלין פיתן ונעשו כהם ואין ביניהם הפרש אלא על שם היהדות לבדה, וכיון שראינו כן קצה רוחינו ונקטה עלינו ונתחברנו עם כל בני קהלינו ונשאנו ונתננו וראינו שדבר זה גנאי הוא לנו ולבני קהלנו והסכמנו במעמד כל בני קהלינו ופייסנו מקטון ועד גדול ממראנא פלוני ופלוני חבר עירנו לפי שהוא חכם ונבון וירא שמים ואמיד בממון ושונא בצע ונתמנה לנו המקום יחזיק לו טובה ובקשנו ממנו להדרכינו בדרך ישרה ולהורותינו תורת אלהינו ית' שמו לעד ויתרומם זכרו לנצח וכדי לשפוט עלינו מה שיראוהו מן השמים ולכוף לנו בני אדם שאומרין נבלות הפה ולהלקותם ולנדותם והמתערבים עם הגוים כדי להדריכם בדרך ישרה ולהסירם מעיקולם ולהורותם אולי ירחם המקום עלינו ויכפר אשמותינו בשמעינו תוכחותינו והסכמנו במעמד כל בני קהלינו וקבלנו על עצמינו ועל דורותינו בקבלה ובשבועות ובנדרים קבול גמור שלא יהא רשות לנו ולבנינו עד עולם לזוז מתוכחותיו והוראותיו ומילוליו וכל בר ישראל מבני קהלינו שיצא מדבריו או יעבור על מצותיו יהא בחזקת נדוי ובניו ממזרים פתו פת כותי ויינו יין נסך לא יקבר בקברי ישראל ויצאו בניו מבית הספר ולא יומל לו בן ומי שיעבור מדבריו וישנה את הדרך ויעקש את הישרה יהא בחרם יהושע בן נון ובקללת אלישע בן שפט ובשמתא דרב יהודה בר יחזקאל [עי' קידושין ע' ע"א], וכל המעמיד מבני קהלינו מאשר ישנו פה ואשר איננו פה היום מלכא דעלמא הוא יברך יתיה ויזכה יתיה וכו', ומה שהסכימה דעתינו עם דעת כל בני קהלינו לכתוב ולחתום ביום פלוני שנת כך וכך כתבנו וחתמנו וכו', וזה שכתבנו האי שטרא דתקנתא הכא לא שזה מקומה כי בכתב המינוי הוא מקומה אלא כתבנוהו כאן לפי שנמצא בנוסחא עתיקה בכלל השטרות.
<h2>דף מח.</h2>
והשטר הכ"ח הוא שטר זביני שטרא. והוא כגון ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון ממאה דינרין והוא רוצה למוכרו ללוי בין במאה דינרין שהוא חייב לו בין בפחות כ"ש בזמן שמוכר ראובן בעל השטר אותו השטר ללוי והוא צריך למכור לו אותו השטר שהיה לו על שמעון ולכתו' לו על אותו שטר חוב שטר מכירה שאם מסר לו השטר ולא כתב לו שטר מכירה או כתב לו שטר מכירה ולא מסר לו אותו השטר לא קנה לוי עד שיכתוב לו שטר מכירה וימסור לו השטר חוב, זה כולו מפורש לקמן. וכדגרסינן בהמוכר את הספינה [ב"ב ע"ו ע"ב] אמ' רב פפא מאן דמזבין ליה שטרא לחבריה צריך למיכתב קני לך הוא וכל שיעבודא דאית ביה. אמר רב אשי אמרית לשמעתא קמיה דרב כהנא [א"ל] ואי לא כתי' הכי לא קני אטו לצור על פי צלוחיתו הוא צריך אין לצור ולצור. [ע"ז ע"א] אמ' אמימר הלכתא אין אותיות נקנות במסירה אמ' ליה רב אשי לאמימר גמרא או סברא אמ' ליה גמרא רב אשי אמר סברא נמי הוא מילי נינהו ומילי במילי לא מקנין ואע"ג דלא מקנין במסירה ע"ג קרקע מיקנין דהא מטבע לא מקני בחליפין ועל גב ארעא מקני כי הא דרב פפא הוו ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב סיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך. ועל האי שמעתא ופסקיה דאמימר סמכינן וכוותיה עבדינן (ולא סמכינן) דגרסינן בגט פשוט [שם קע"ג ע"א] תניא אחד מן האחין ששטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה שאביו נתנו לו וראיה בשטר ולא בעדים דקימ' לן אין אותיות נקנות במסירה וכו' וזה מפורש לקמן.
וזה נוסח שטר מכירת שטר. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי ושלא באונס כלל כי אם בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ונטלתי וקבלתי ממנו כך וכך דינרין ומסרתי להם כל כח וזכות ושעבוד שיש לי באותו שטר חוב שיש לי על פלוני מחזיק כך וכך דינרין ומסרתי לו אותו שטר חוב בפניכם ומכרתיו לו בדינרין אלו מכירה גמורה חתוכה וחלוטה דלא להשנאה ביה ודלא למהדר מיניה לעלם ויהיבנא ליה ומשלמ[נ]א ליה (ולי) ולירתוהי בתרוהי ואין מי ימחה בידו ולא בידי הבאין מכחו שבלב שלם עשיתי לו מכירה זו מעכשיו בלא שום שיור בעולם לא לי ולא לבאין מכחי ומעכשו ילך פלוני זה ויזכה ויקנה שטר חוב זה הוא וכל שיעבודא דאית ביה ויתבענו מפלוני בעל חובי ויגבנו לעצמו כי לא נשתייר לי בו שום תפיסה וזכות בעולם כי מעכשו נסתלקתי משטר חוב זה ומסרתיו לפלוני זה ומכרתיו לו מכירה גמורה כדי שיתבענו מפלוני בעל חובי ויהיה ידו כידי ועשייתו כעשייתי ופטורו כפטורי כי לא נותר לי בו שום תפיסה גבו ולא נשתייר לי אצל פלוני זה מדמי מכירה זו (ו)לא מזוז ולמעלה ולא מזוז ולמטה כי הכל קבלתי ממנו משלם ומכירה זו שעשיתי לפלוני משטר חוב זה שהיה לי על פלו' בלב שלם ובדעת מכוונת וביישוב הדעת עשיתיה לו לגמרי והיה לו כל זה החוב שבשטר על פלוני בעל חובי ולא יהא לי רשות היום או למחר לאיערומי לא לי ולא ליורשי ולמימר לפלוני דנן בעל חובי ולא ליורשיו עיינתי בחושבנאי ולא פש לי גבך מידי משום שבדעת מכוונת וברורה אני מודה בפניכם שלא גביתי משטרי זה כלום והרי שטר כתוב וחתום אצלי ואני מוכרו ומוסרו לפלוני זה על דעת כך ואם שמא חס ושלום הייתי מוחל אני או יורשי לפלוני זה בעל חובי או ליורשיו קנו ממני מעכשיו שאשלם אותו במיטבא אני ויורשי לפלוני זה שאני מוכרו לו או ליורשיו וכל מי שיבא מארבע רוחות העולם בן או בת וכו' דיקום ויטעון ויהגה וישתעי ויערער שום דין ודברים בעולם על פלוני זה או על הבאים מכחו כדי לבטל מכירה זו שעשיתי לו משטר זה יהיו דבריו בטלין ומבוטלין וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש וכל כתב וקיום כתוב בכל לשון שיצא על שמי ושלא על שמי מכירה על מכירה זו כדי לבטלה כולה או מקצתה יהא אותו כתוב וקיום בטל ומבוטל וחשוב כחרס הנשבר שאין בו ממש ולא יהא בו כח לא בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם ועלי ועל יורשי אחרי לפצות ולהדיח ולסלק מעליו כל ערעורין שבעולם ולהעמיד מכירה זו העמדה גמורה בחזקתו ובחזקת הבאים מכחו בלא שום פסידא בעולם וכל מודעי ומודעי [דמודעי] ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי וכו' ואחריות וחומר שטר מכירה זו קבלתי עלי ועל יורשי אחרי כאחריות וחומר כל שטרי זבינין דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מפלוני בר פלוני זה בכל מאי דכתי' ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו', והכל שריר וקיים.
ואיכא נמי מאן דבעי למימר מאי דכת' להאי שטרא דזביני דשטרא במתנה אגב ארבע אמות קרקע קרובה להיות שטר הרשאה ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. מיהו אי כתיב לה הכי קני לה נמי הנכתבת לו כדאמרינן לעיל ואע"ג דאין אותיות נקנות במסירה אגב קרקע מקנין וכו'. והאי דכתבינן לעיל בהאי נוסחא דשטרא ואם שמא חס ושלום הייתי מוחלו אני ויורשי לפלוני זה בעל חובי או ליורשיו קנו ממני מעכשו שאשלם אותו במיטבא וכו', יש מי שאומ' שצריכין העדים לשאול זה האחריות בפירוש מן המוכר בעת הקנין ואם לא שאלוהו אין כותבין הכי ויש שאומרין שאין צריכין לשאול שזה דומה לאחריות של שטרי הלואה ומקח וממכר שהוא טעות סופר ואין העדים צריכין לשאול עליו ומנא לן שאם ימחלנו לבעל חובו שאחריותו עליו דגרסינן בכתובות בפר' הכותב [כתובות פ"ו ע"א] גופא אמ' שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל אמ' רב הונא בריה דרב יהושע ואי פקח הוא מקרקש ליה זוזי וכתיב ליה שטרא בשמיה, אמ' אמימר ומאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה מיניה דמוחל שטרא מעליא ומאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה נמי דמי ניירא בעלמא. אכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה (בבשורא) [ככשורא] לצלמי והלכתא כוותיה.
<h2>דף סא.</h2>
והשטר הע' הוא שטר תנאי. והוא כגון תנאי שאדם מתנה לחבירו במעכשיו או בעל מנת כגון אם הוא בדבר שבא לעולם ובדבר שאינו גוזמא ובדבר שהוא היתירא הרי הוא קיים ולא בעינן כל הני דקדוקי דתנאי אלא בגיטין וקידושין דאסורין אבל בתנאי דממונא לא, אבל כל דבר שיש בו איסורא או שיש בו גוזמא הרי הוא כאסמכתא ולא קניא ומגוזמא שדומה לאסמכתא הוא כגון מה שאמרנו בפר' המקבל [ב"מ ק"ד ע"ב] ההוא גברא דקביל ארעא מחבריה א"ל אי מובירנא יהיבנא לך אלפא זוזי אובר תילתא אמרי נהרדעי בעי למיתב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא, רבא אמ' אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא, ורבא (אמ') מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא קאמ' מילתא יתירתא (אלא) [הכא] גוזמא בעלמא, ופרישו רבוואתא דאע"ג דאמ' רבא אסמכתא היא ולא קניא לא אמרינן אלא בההוא שיעורא יתירתא דהוה ליה גוזמא ולא קני אבל שיעור מאי דאובר בשוה יהיב וכפי ה(ו)א מילתא לא אמרי' אסמכתא וכבר פירשנו זה מבואר בענין שטר ס' והוא שטר שתלא ושוכר ומקבל וחוכר ולא הארכנו כאן בענין התנאין לפרש כל הענין ומה יתחייב מהן באם מעכשיו לפי שאין זה מקומו והרי אנו עתידין לפרשו בסייעתא דשמיא בהלכות התנאין ואסמכתא ומשליש שטרותיו. ונשאל הגאון ר' יצחק ז"ל על אלו התנאין שהן בגיטין כגון תנאי כפול והן קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי ומה שאמ' על מנת או מעכשיו צריך לאלו התנאין או לא. תשובת דין אלו התנאין, הרי הוא מפורש בפר' מי שאחזו קורדיקוס [גיטין ע"ה ע"א] והכין פירש שם תנאי כפול והוא תנאי כגון שאומ' אם תעשה כך אתן לך כך וכך ואם לא תעשה איני נותן לך כלום זהו תנאי כפול והוא תנאי קודם למעשה, ומעשה קודם לתנאי הוא אתן לך כך וכך אם תעשה כך, ותנאי בדבר אחר הוא כגון תנאי בני גד ובני ראובן שהתנו אם יעברו והמעשה ונתתם להם ותנאי ומעשה בדבר אחד כגון הרי זה גיטיך והנייר שלי התנאי והמעשה בגט עצמו והן קודם ללאו הוא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואלו התנאין כולן אינן צריכין אלא בגיטין וקידושין שהן אסור אבל ע"מ נוהג בין באיסור' בין בממונא שכל האומר ע"מ כאומ' מעכשיו דמי [קידושין ח' ע"א] ואין צריכין עמו לכל התנאין הללו.
וזהו נוסח שטר תנאי. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בן פלוני הוו עלי עדים וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני להיות בידו לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה מחמת אותו משא ומתן שיש ביני לבינו מדבר פלוני שהתניתי עמו מעכשיו שיוציא לעצמו מן האמצע כך וכך דינרין ואם חס ושלום ערערתי עליו בכלום ערעור או שום טענה בעולם או שלא היה עולה שום ריוח כדי שיטול ממנו זה הסך או שלא מספיק הקרן שבינינו ליטול ממנו זה הסך הקניתי לו מעכשו אגב ארבע אמות קרקע כל מה שיש לי אצל פלוני או כל מה שיש לי שיזכה בו מעכשיו כדי שיטול ממנו זה הסך הנזכר אם לא היה יכול ליטול מזה השיתוף שבינינו וזה התנאי שעשיתי ושהתניתי עמו תנאי גמור תנאי מעכשיו תנאי כפול תנאי מקובל תנאי בפני עצמו כתנאי בני גד ובני ראובן הן קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי ולא יהא לי רשות לערער עליו בתנאי זה כלום ערעור מהיום ולעולם לפי שכבר עמדתי על חומר תנאי זה ודקדוקו ורציתי בו וסברית וקבלית קבלה גמורה ורצוי גמור ואחריות וחומר תנאי זה קבילית עלי ועל יורשי אחרי כאחריות וחומר כל שטרי תנאין דנהיגין בישראל שתקנו חכמים אגב ארבע אמות קרקע כהוגן וכתיקון חכמים מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, וקנינא מפלוני בר פלוני זה בקנין שלם בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו וכו' עד שריר וקיים. ועל אי זה ענין שיהיה התנאי כותבי' אותו פעמי' שהוא כות' הריני נותן לך מעכשיו שדה פלוני או ממון פלוני ע"מ שתעשה כך וכך. ומה שכתו' בהאי נוסחא דלעיל הכין כתו' בנוסחי עתיקי והוא דכתי' בה תנאי כפול תנאי בפני עצמו תנאי כבני גד ובני ראובן הן קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי וכו' לישנא יתירא הוא אי נמי משום דסבירא ליה דאפי' בממונא בעינן אלו תנאין כולן מפני שיש מן הגאונים שסברו כך וליתא למילתא כדכתבינן לעיל בדברי גאון ז"ל ואלו התנאין כולן אין צריכין אלא בגיטין וקידושין שהן איסורא אבל ע"מ נוהג בין באיסור' בין בממונא (כולו) [וכו']. וגם רבי' האיי גאון ז"ל פי' אלו העניינים כולן בתשובה דילן מפורש ואנו עתידים לכותבה בסיעתא דשמיא בהלכות התנאין ואסמכתא ומשלשי את שטרותיו, מיהו מאי דכתי' בהאי נוסחא עתיק' דלעיל הני לישני כולהי יפה לכותבן ואין בכך כלום דשופרא דשטרא אינון ואי איפשר לומ' דסבר מי שכת' האי נוסחא שגם בממונא בעינן אלו התנאין מפני שאין בלשון תנאין כתי' בהן תנאי קודם למעשה ושאר הני דקדוקי כולהו אלא משמע דסבירא ליה דלא בעי כל הני ענייני בממונא והיה כתו' בנוסחא דיליה טעות שלא היה מזכיר בלשון המעשה והזכייה מעכשו לולי שכתבנוהו בו אנו לפי שכך צריך להיות בכל מעשה של התנאין ואפי' בממונא מעכשו וע"מ נמי כמוהו דכל האומ' ע"מ כאומ' מעכשו דמי.
